לאחרונה, נכון יותר לומר שזה התחיל באופן תדיר יותר עם תחילת פרסום הבלוג "הרהורים", אני נשאל יותר ויותר מדוע אני לא מפרסם את הכתבים הנוגעים לכתיבה עסקית.
התשובה שלי, בדרך כלל, מבוססת על הפניית השואלים לקריאה באחד האתרים שבהם פרסמתי מעט, אם כי אכן ברמת כותרות בלבד.
התשובה המלאה יותר נוגעת לעובדה שהכתיבה העסקית שלי נכתבת במשך כמעט עשור, אולם אני חוזר ומשכתב את התכנים ככל שאני מתקדם במסע הרוחני ויכולת ההתבוננות והיישום מעמיקה ומשתכללת.
משום כך, ככל שאני חוזר לכתבים האלה, אני מוצא בהם עוד ועוד אזורים שניתן לפתח, להעמיק ולשכלל.
מאידך, הכלל האוניברסאלי של השפעה נכון גם כאן, וכתבים אלה, משוכללים ככל שיהיו, מעמיקים ובעלי פוטנציאל, אין בהם כל תועלת כל עוד הם כתבים "למגירה".
בנוסף, קיים נימוק עמוק ומהותי יותר מאשר הפיתוח וההעמקה לאורך ציר הזמן.
הנימוק הנוסף נוגע לחיבור שבין עולם הרוח (שבו עקרונות אוניברסאליים מוּנָעים מהתרחבות ופריצת מסגרות של שחרור ממגבלות החומר), לבין עולם העסקים החומרי (שבו עקרונות פרטיקולאריים מניעים תיחום והשתלטות על דרך של צבירת ואיסוף מאסה של חומר).
קיימות אינספור דוגמאות לבעלי תבונה המקיימים רמות שונות של דואליות בין שני העולמות, בין שבאופן מודע ומכוון, ובין שמכוח הרגל או הכרח מציאות, אולם לרוב, הדמויות המתפרסמות בשל עשייה שהגיעה לפסגות חדשות או מיוחדות, מוכרים לנו בדרך כלל כמי שהעפילו לפסגה בעולם החומר (לדוגמא: מארק צוקרברג) או בעולם הרוח (לדוגמה: האם תרזה).
מאידך, החלוקה הדיכוטומית דלעיל אינה מוחלטת כמובן, והמציאות מתפרסת על ציר רחב שעליו דוגמאות לכאן ולכאן, ואינספור מנעדים של איזונים בין רוח לחומר.
ואולם, חרף האמור לעיל, והנה הגיע הרגע לשיעור הרוחני הראשון (והברור מאליו), ועל פיו, כל "חסרון" לכאורה מכיל בתוכו "יתרון" חבוי\נסתר\סמוי (ולעיתים גלוי), הנעלם מעין בלתי רוחנית (ועל כך בהמשך).
מהו אם כן ה"יתרון" המוכל בבידול המתקיים (לכאורה) בין המישור החומרי למישור הרוחני?
היתרון הוא בעובדה שהבידול (הלכאורי הזה), אינו אמיתי באופן מוחלט (להבדיל מאמיתותו היחסית), והוא דומה יותר לשתי זרועות של הקיום, ולפיכך, כל מי שיצליח ללמוד את אמנות השימוש בשני העולמות האלה גם יחד, יחדל להיות איטר בזרוע אחת ויתקיים בו הכלל של 1+1=3
מכאן שחוסר יכולת באחד משני העולמות משמעו נכות.
על אף שעל פי רוב אנשים חיים עם הנכות הזו מבלי לדעת שהיא קיימת אצלם כלל וכלל, ניתן בנקל לראות אצל בני אדם מסוימים שלבים שונים של "תקיעות" (למשל אנשי עסקים הפוקדים גורואים רוחניים או דתיים למיניהם, ואנשי רוח הפוזלים לעולם החומר בניסיון להיטיב את מצבם הכלכלי).
אלה וגם אלה מבינים כי משהו בסיסי מאוד מייצר אצלם חלל שאינם יכולים למלאו בכוחות עצמם (וניזכר שוב באותה "נכות" שדיברנו בה קודם לכן), והם מבקשים למלא את החלל על דרך של קבלת המילוי מאדם אחר.
כשלעצמו, אין פסול בדפוס זה של מילוי חלל על ידי שימוש באדם אחר, מלבד העובדה שדפוס זה מעגן את הנכות ומנציח אותה, שכן אדם הנסמך על אחר לשם מילוי חלל מייצר לעצמו תלות ומקבע את הנכות.
עד כאן טוב ויפה, ואם הצלחתי לשכנע מישהו להמשיך מכאן הלאה על מנת ללמוד את עקרונות הרוחניות המתקיימים בעולם החומר, ואת עקרונות החומר המושפעים מעולם הרוח, הרי שעברנו יחד את השלב המקדמי בלבד, ולפנינו דרך ארוכה (מאתגרת מחד, אולם מהנה ומועילה שבעתיים מאידך).
כצידה לדרך, נצטייד כבר עכשיו בשיעור ראשון, המובא מעולמה הרוחני של היהדות דווקא ולא מתורות הרוחניות של המזרח (על אף שנדון בשיעור הזה כפי שהוא משתקף בתורות המזרח בשלב מאוחר יותר במסגרת פרקים מתקדמים בהמשך הדרך).
ראשית דבר, נביא את הסיפור כלשונו (ובמקרה הזה ככתבו), ורק לאחר מכן נפרש את המסר והמטרה שלשמה הובא כאן.
התלמוד מספר (במסכת חגיגה) על ארבעה שנכנסו לפרדס, ורק אחד שיצא ממנו בשלום והטיב את מצבו אגב כך.
הראשון – מת
השני – נטרפה עליו דעתו
השלישי – כפר בעיקר
הרביעי – יצא בשלום והוטב
מבלי להיכנס לעומק הפרשנות ולהלאות את הקורא יתר על הנדרש בשלב זה, נאמר רק לשם ההסבר כי יש לראות בכניסה לפרדס כאילו הייתה חשיפת הנכנס לאמת של הקיום (ניתן לדמיין חשיפה של סרט צילום לאור עצום מכפי יכולתו להכיל).
על כן, ומבלי להיכנס לעומקה של הפרשנות יתר על הנדרש, נבחן מה קרה לנכנסים על מנת להבין את המשמעות שיש לסיפור הזה כשיעור מקדמי.
הראשון, נחשף לאמת הקיום יתר על המידה, קרס בפני האמת ומת מיד.
השני, נחשף לאמת גדולה יותר מאשר יכול היה להכיל, ובעוד שגופו הפיזי לא קרס, דעתו קרסה עליו הוא איבדה לנצח.
השלישי, נחשף לאמת ויכול היה להכיל רק חלק ממנה, הוא לא הבין את מהותה אלא רק חלק יחסי ממנה, ומשום שלא הצליח להכיל את כולה נכתב עליו כי "כפר בעיקר", פעל מתוך אמת חלקית ולפיכך לא הוטב.
הרביעי, נחשף לאמת ויכול היה להכיל אותה, את כולה, במלואה, יצא בשלום והוטב.
ברי כי של מי שיקרא את הסיפור יבקש לעצמו כי בעת חשיפה לאמת יצליח להיות הרביעי, וזהו התעלול שביקשתי לבצע כאן כדי שנוכל לצאת יחד למסע.
אולם, על מנת להיות הרביעי, על הקורא לפתח סבלנות יתירה, אורך רוח ויכולת הכלה מתקדמת, אשר ברוב המקרים אינה קיימת בעת שאדם עושה צעדים ראשונים (ממש כשם שתינוק הלומד ללכת כושל ונופל אך אינו מוותר ולומד לבסוף ללכת).
הצעדים הראשונים הם הצעדים הדורשים יותר דבקות ורצון, יותר נאמנות למטרה, ויותר הקרבה ונכונות לקרוא תיגר על מוסכמות ודברים הקרובים לליבנו ומהווים את עמודי התווך של אישיותנו.
הצעדים הראשונים האלה, הם שהמיתו את ידידנו הראשון שנכנס לפרדס.
הצעדים הבאים הם שטרפו את דעתו של ידידנו הנכנס שני לפרדס.
הצעדים המתקדמים יותר הם שהביאו את ידידנו השלישי להאמין שתפס את העיקר (חטא היוהרה), ואז ליפול על ידי כפירה בעיקר.
רק לבעלי הסבלנות שבינינו תאיר הדרך אל מעבר לפרדס, ורק אלה יזכו לעשות שימוש בשתי הזרועות ולנטוש את האיטרות.
והנה סיפור קצר על מהות הסבלנות.
הנער הגיע אל מאסטר זן ודרש לדעת כמה זמן יידרש למאסטר על מנת לגרום להתעוררות הנער ולהביאו לכלל הארה.
והמאסטר, מבלי להרים את מבטו אל הנער משיב: 15 שנה.
הנער, דבק במשימה להגיע להארה, מקשה על המאסטר ושואל:
"וכמה זמן יקח אם אלמד בכל יום כפליים קואן מן הנדרש?"
והמאסטר, מבלי להעיף ולו מבט חטוף בנער משיב:
"להיטות כזו... אם כך, יידרשו לך 30 שנה"
והנער נבוך, מנסה את מזלו שוב, ומסביר למאסטר כי הוא מוכן לוותר על שינה ומנוחה, וללמוד פי שלושה קואנים מן הנדרש על מנת לזרז את ההארה.
והמאסטר, משיב כלעומת הנער:
"אם כן, גם 45 שנה לא יספיקו, שכן הרצון מאפיל על היכולת וזרע הסבלנות עדיין לא נבט".
נכון יהיה לומר כי הקורא שיתמיד ויהא מוכן לוותר על אמונות מושרשות מעולם החומר, ולהביט בחומר דרך הרוח, יצא נשכר לאורך זמן, גם אם לעיתים יידמה כי הרוח מנשבת פזורה ובלתי ממוקדת (והרי זה טבעה וזו האיכות החסרה בחומר והעדרה מייצא את הנכות).
כאשר מתעורר קושי לקבל אמיתות מסוימות, מותר בהחלט (ואף רצוי) להניח להן ולחזור אליהן בשלב מאוחר יותר (הסיכויים רבים שהן מערערות משהו כה יסודי עד שאין אנו יכולים לקבלן בעת הזו), ועל מנת למנוע את "שריפת סרט הצילום", רצוי להניח להן ולחזור אליהן בזמן אחר.
הפרדס העסקי, המשלב עקרונות רוחניים, מניב פירות שירבו ככל שנעמיק במסע, אולם יש לזכור תמיד את ארבעת המצבים ולנוח בעת הצורך, אולם חשוב יותר לזכור את ההבדל המהותי בין הנכנס השלישי והרביעי (שימוש פסול בעקרונות רוחניים מניב יותר נזק מתועלת, והניזוק הוא המזיק).
אם הגעת עד כאן, והדרך קוסמת לך, אני מזמין אותך לשנן את שני העקרונות שהוזכרו בפרק המבוא הזה, ולהצטרף למסע.
אני מזמין את מי שחפץ בעזרה בדרך, ליצור קשר, לשאול שאלות ולבקש עזרה והבהרות.
על כן, החל מהשבוע הקרוב, אוציא את העקרונות שבבסיס התובנות העסקיות האלה "מן הכוח אל הפועל", ועל אף שלא אפרסם את הכתבים כלשונם (היות ובכוונתי להוציאם לאור כמקבץ של סדרת ספרים), אפרסם חלקים נבחרים, במודל של בלוג, כאשר העקרונות מובאים בהקשרים של אקטואליה (בדומה לבלוג "הרהורים").
בשל כך שהעקרונות העסקיים יובאו בהקשרים רוחניים, הם יספקו תובנות מעולם הרוח בהקשרים של עולמות החומר, ולפיכך, הקורא העסקי יצטרך, על פי רוב, להניח להתנגדות הפנימית העולה בו כאינסטינקט מותנה של חומריות, ולהתמיד בקריאה על מנת לאפשר להתניות חומריות לסגת ולאפשר לעקרונות רוחניים להובילו בדרך. כמובן מאליו, הקורא מוזמן לאתגר את הכותב בנוגע לאוניברסאליות של העקרונות הרוחניים בהקשרים עסקיים, ופולמוסנות תתקבל בברכה.
בחלק מן הפרקים שלהלן יובאו עקרונות רוחניים אל תוך עולם החומר, ולצידם כלים ושיטות לתועלת הקורא, אולם בחלק מן הפרקים יובאו רק עקרונות רוחניים, או רק כלים ושיטות, וזאת בכוונת מכוון, ועל מנת לאפשר לקורא ללמוד להשלים את התמונה המצטיירת מן הכתוב באמצעות חשיבה אישית, אינדיבידואלית, ולפתח כושר עצמאי לצקת תוכן פרטי למסגרת כללית.
עולם העסקים מתאפיין בחשיבה תבניתית, מבוססת מספרים ועובדות, צירי זמן ותוכן, מתנהל על פי רוב על דרך של השוואתיות, ליניאריות, התמקדות בתבניות מוכחות יותר (ופחות), ומותיר חלל עצום של רגשות, תחושות, יחסיות, אישיות ואנושיות.
משום שכך, לקורא הסביר מן העולם העסקי תהיה הקריאה מעייפת מאוד בתחילה, ולאחר זמן מה של התמדה מובטח שינוי הדרגתי, במסגרתו התהליך הופך קל וברור יותר, והקורא מתחיל לפתח את רמות התודעה באופן עצמאי ולראות תהליכים רוחניים בחיי היומיום של העולם העסקי.
למען ההגינות, אני מבקש להקדים ולציין כבר בפרק המבוא, כי איני מתיימר להיות צודק או חכם, ואני מבקש להדגיש כי על פי רוב למדתי מכישלונותיי לכל הפחות כמו מהצלחותיי, ועל כן אני מזמין את הקורא לקרוא שלא על מנת ללמוד תכנים אלא על מנת ללמוד עקרונות, עקרונות שישמשו את הקורא לצרכיו, תוך הפעלת שיקול דעת ובהתייעצות עם אחרים.
ולאלה מבין הקוראים הבאים מעולם הרוח, עמכם הסליחה שאין הפרקים מוכוונים להעשרתכם בעולם החומר.
לעניות דעתי, הגם שיהיה זה נכון להעשיר בעקרונות חומריים את אנשי הרוח על מנת לפתח דיאלוג טוב יותר משני הצדדים, אני חש כי אנשי החומר זקוקים באופן דחוף יותר לעזרת הרוח.
מסע מהנה לכולנו.
שלכם,
דן
