השבוע הכרתי מקרוב את המהפכה שהוביל שר התקשורת בשוק הסלולר, כאשר חבר סיפר לי שקיבל תנאים שערורייתיים מאחת מחברות הסלולר, תנאים שהם ללא ספק מאזן של הפסד מצידם.
בחשבון שערכנו יחד הסתבר שאכן כך, וחברת הסלולר סיפקה תכנית לצרכן שאכן גורמת לה הפסדים.
מצבן של חברות הסלולר משקף מצב צפוי מראש של שוק מבוסס טכנולוגיה שהגיעה לשיבה, מודל עסקי שלא התאים עצמו לרוח השוק המשתנה, מבנה ארגוני מבוסס על שלדי ההצלחה של העבר.
ועל כל אלה, נוסף המרכיב החמור מכל, כאשר מקבץ של לקוחות השבויים בחיקן של חברות, אשר הם עצמם מנסים להחריב כנקמה על שנים (לא רבות עלי לציין) של מה שמצטייר בעיני שוק הלקוחות (ובמידה לא מבוטלת של צדק) כעושק וגזל.
מהו הדבר שמביא חברות כה רבות באופן קבוע וידוע מראש של מחזוריות חיים ברורה, להתעלם מסימני האזהרה, להדחיק את המציאות האובייקטיבית, לחיות על מומנטום שאול מן העבר ולהגיע אל קץ קיומן?
המרכיבים של מוות ידוע מראש זה רבים, ובדיוק כשם שלא ניתן להצביע על מאכל מסוים שגרם לאדם להשמין, או על הרגע המדויק שבו התפתחה מחלה ממאירה או כשל חיסוני אצל אדם, כך לא ניתן להצביע על הגורם האחד והיחיד האחראי למותו של ארגון עסקי.
אפשר להטיל את האשם במחלקת הכספים, ואפשר לראות אשם במחלקת חקר ופיתוח, ואפשר להטיל אחריות על ארגון השירות, או על המחלקה המשפטית, ועל חבר המנהלים, וכל אגף כח אדם, אבל האמת המרה היא שכל אלה גם יחד אחראים במשותף.
המוצר הוא ראי היוצר, וכאשר קהל הלקוחות של ארגון עסקי חובר על מנת למוטט את הארגון, אין ראיה יפה מזו לעובדה שארגון עסקי המיט על עצמו חורבן במו מעשיו (ומחדליו).
אפשר למנות כאן מאות תסמינים של מחלות ארגוניות, ממש כמו בעולם הפתולוגיה האנושית, אבל השיעור החשוב מכל אלה הוא, שממש כמו בני אדם, כך ארגונים עסקיים, יש להם מעגל ברור של לידה, התבגרות, בגרות, והזדקנות, שבסופו מחכה להם השיבה אל הביצה שממנה נוצרים החיים שוב.
ואולם, מרכיב חשוב אחד ראוי לתשומת לב יתירה בהקשר של מעגל החיים והלידה מחדש של ארגונים לעומת בני אדם, והוא האלמותיות של הרוח לעומת הסופיות של החומר.
מבולבלים? עוד רגע וזה יהיה ברור.
בעוד שהחומר מתכלה עם הזמן, הרוח ממשיכה לחיות לנצח.
כל מי שיעלה בדמיונו אדם שהיווה לו השראה וכבר אינו בחיים, יודע שבעוד שגופו של האדם כבר איננו, רוחו ממשיכה לחיות בהכרתם של מי שהיווה להם השראה במעשיו.
ומה לזה ולארגונים עסקיים?
פשוט. ארגונים מתקיימים על ידי אנשים, ולא להיפך.
נבהיר כעת טעות נפוצה אשר רווחת בכל תאגיד עסקי, ונוכל לראותה בכל עת שארגון גדל מעט והסולידריות בין מרכיביו דוהה במקביל להתחזקותה של סולידריות מחלקתית (או חמור מכך, סולידריות למנהל ולא לארגון), וזו העת שנתחיל לראות צללים במקום שפעם היה בו אור, דרך התבטאויות כדוגמת:
"כך עושים את זה פה, וכך עשינו את זה מאז ומעולם"
"אנחנו לא שואלים שאלות, אנחנו פשוט עושים כי אנחנו מאמינים בעשייה"
"המדדים שלנו מצביעים על עליה בתפוקה וברווחיות"
"זה לא הזמן לשנות, השוק תזזיתי והמתחרים נוגסים ברווחיות"
ועוד כיוצא באלה וכדוגמתם, כיד הדמיון הטובה עליך ועל הסובבים...
ולפיכך, כל עוד רוח הארגון עומדת לנגד עיני האנשים, רוח הארגון תגבר על כל כשל מקומי של אדם זה או אחר, ותגבר גם על היעדרו.
ובנוסף, כאשר רוח הארגון מותאמת גם לרוח הזמן, לצרכי השוק, לצרכי האנשים המרכיבים את השוק, לצרכי האדם, החברה, כאשר רוח הארגון מתואמת (להבדיל מ"מותאמת") למציאות ומשרתת יצירתה של מציאות טובה יותר, צודקת יותר, מוסרית יותר, מקדמת ומתקדמת, מפלסת דרך לרוח האנושית, מעצימה צרכי אנוש בסיסיים ומספקת חזון (ומממשת אותו להבדיל מזיהוי בלבד), כאשר כל אלה חוברים יחד, הנחשול הארגוני מכיל מומנטום חיובי והוא יתיר ממקומו כל כשל מקומי הנוגד אותו.
אולם, כאשר רוח הארגון אינה משרתת את האדם המועסק בו, אינה משרתת את החברה והציבור, אינה מותאמת לעילוי השוק בו היא פועלת וליצירת עולם טוב יותר, הנחשול הארגוני מכיל מומנטום שלילי והוא יעקור ממקומו גם אלמנטים חיוביים, ויוביל את הארגון כולו את קיצו הידוע מראש.
הלקח הראשון שניקח איתנו מכאן הוא: רוח הארגון אינה נקבעת על ידי "הארגון" אלא על ידי האנשים המרכיבים אותו, ולפיכך, ארגון יכול לצלוח את כללי ההזדקנות של בני אדם, משום שהוא יכול להתקיים לאורך זמן רב יותר, היות וגופו מורכב מבני אדם שיכולים להתחלף כל עוד רוח הארגון מתקיימת.
הלקח השני שניקח איתנו מכאן הוא: רוח הארגון היא המשקל הסגולי של המוצר שאותו הוא מייצר, ורמת התאימות שלו לרוח האדם, רמת התרומה שלו לקידום האנושות, לאופן שבו הארגון מסייע לאנושות, לעקרונות של צדק, מוסר, חופש, בטחון, שלווה, בריאות, תקשורת, וכו'.
ולהלן, ועל מנת שיהיה קל לזכור, רוח הארגון מבדלת אותו ממוות לקיום, והיא סך כל הערכים החיוביים שהארגון מייצר עבור האנושות.
המוצר הוא ראי היוצר, ומכאן שארגון שלקוחותיו בועטים בו, ראוי לו שישקול שוב את המרכיבים השונים בשרשרת הייצור שלו, ואין הכוונה לרצפת הייצור, למפעל או לחומרי הגלם, לנהלים, לדוחות, לשדרה הניהולית, לצוות הבדיקות, לכלכלנים, לקצין הרכב...
נשוא הבדיקה הוא קו הרווח של האנושות.
ובחזרה לחברות הסלולאריות, שאיתן פתחנו כאן, ושמוכרות את עצמן לדעת מבלי דעת, בניסיון נואש להציל ולו מעט ממה שהיה נחלתן בעבר, רווחים מפלצתיים וקהל לקוחות שבוי בקסמה של טכנולוגיה.
הבשורה שהביאו איתן החברות האלה כאשר קמו, התיישבה יפה עם הרוח האנושית וענתה על הצורך הבסיסי לתקשר, הצורך בביטחון (אני זמין), הצורך בקיומו של אגו (תראה מה יש לי ביד), הצורך לדעת, להיות מעודכן, לנסוע רחוק ולהישאר קרוב, הצורך לא להיות לבד: "איתך בכל מקום".
לצד האור שבבשורה לאנושות, חי לו בנחת צל אפל של תאוות בצע, של רדיפת כסף, של שיטות להטעיית הציבור על ידי חוזים דרקוניים, קשירת הציבור לתנאי התקשרות והתחייבות ארוכי טווח, של זלזול בצרכן על ידי מתו שירות גרוע לצד חיובים לא מוסברים, של עשיית רווח רק לשם הרווח בשקיפות מוסרית הגורמת למי שמשלם עבורה להתעורר מאשליית האור ולראות נכוחה את החושך.
המסע שהתחיל בחזון המחבר טכנולוגיה עם מתן מענה על צרכיה של האנושות, הפך למסע נקמה של האנושות בחברות שמכרו את החזון.
על הגל העכור הזה של יחסים שהפכו כיוון, נמצא מהר מאוד מי שימצא את הדבר הבא שישרת את החזון האנושי: "חיסול שולי הרווח של החברות הסלולאריות" – הקונצרט של השר כחלון, מתופף בעוצמה על ראשיהן של חברות הסלולר, לקול קריאות הידד של הציבור.
כאשר התוודעתי לסיפור הזה, קראתי דרך הכותרות בעיתון את הסיפור האמיתי, שנראה היה לי יותר כמו קרב איגרוף בין טייסון לילדה בת 5.
ולמה אני מבקש לשים מראה מול כבוד השר כחלון כעת?
משום שכאשר הציבור מריע לכל סנוקרת שמחטיף כחלון לחברות הסלולאריות, הוא מריע לכבוד שמחת הנקמה, ולא לקולו של הרציונאליזם, הריאליזם, לא לקולה של המציאות.
המציאות היא שחברות הסלולר חצו את הקו וסטו מן הבשורה שעמדה בבסיס החוזה שלהן עם האנושות, והן משלמות על כך כעת.
אבל את המחיר האמיתי, לא משלמים המנהלים ובעלי המניות שחלבו דרך עטיני הפרה הזו גם את מעיה, ריאותיה, כליותיה ומוחה.
את המחיר האמיתי משלמים היום אלפי צעירים שעונים כל היום לטלפונים נזעמים מלקוחות שהונו אותם, והצעירים האלה עובדים בשכר רעב כי שולי הרווח הצטמקו עד לבלי הכר.
ואת המחיר האמיתי ישלם הציבור כאשר החברות האלה חלילה יקרסו, כי גזלני ההשקעות יעברו אל הפרה החולבת הבאה ויוציאו דרך עטיניה של הריאות של כולנו (נדל"ן, דלק, גז, בנקאות, ביטוח, מסחר...)
 |
| המציאות מדברת: אני שומע או מקשיב? |
האחריות של המחוקק היא לאזן ולפעול למען האינטרס של הציבור, ולציבור הנזעם והמריע בקונצרט יש אינטרס שלא לגדוע את החברות האלה, ולא למחוק את שולי הרווח שלהם לגמרי, אלא להסיט אותן חזרה אל המסלול שממנו נבנו מלכתחילה ועליו קיבלו רישיון מהמדינה: לעשות שימוש בטכנולוגיה על מנת לקדם תקשורת, בטחון, קירבה, פתיחות (וגם אגו של תראה מה יש לי ביד).
להוסיף עוד רישיונות כדי שאולי רמי לוי ימכור לקהל טלפון עבור ₪ בודד לכל מי שקונה עוף, זה לא פתרון ראוי של מחוקק, זה פופוליזם והיאחזות בפתרונות מהספרות העסקית של 2 בשקל בתחנה המרכזית.
שלא יעלב כחלון, זה יותר טוב מכלום, ואם הוא לא היה מתערב הקונגלומרטים התקשורתיים האלה יכלו למוטט את הכלכלה שלנו כאשר שולי הרווח המפלצתיים שהיו להם יכלו לאפשר להם לרכוש נתחים ענקיים מהמשק שלנו ובמקום לחלוב פרות הם יכלו להסניף עדרים שלמים.
אבל עדיין, נקמה היא רגש שלילי, וכאשר המוציא לפועל של הרגש הזה הוא המחוקק, אנחנו בבעיה אמיתית.
אז לקראת סיום, נחזור לראות מה ניתן לעשות עם ההזדמנות שנוצרה כאן, כי הרי סיכמנו שלצד כל "חיסרון" יש גם "יתרון", וסיכמנו שנלך דרך הפרדס (מפנה לפרק הקודם) ונצא ממנו מוטבים ולא נפסדים.
אז היה לנו חזון לעשות שימוש בטכנולוגיה על מנת להיטיב את הביטחון האישי והתקשורת האנושית.
והיה לנו רצון לעשות שימוש ברוח הארגון, כדי שתשמש את רוח האדם ואת הרצון שלו לשאוף קדימה ולהתפתח.
והייתה לנו תובנה ש רוח הארגון מבדלת אותו ממוות לקיום, והיא סך כל הערכים החיוביים שהארגון מייצר עבור האנושות.
אז לאן יכולות חברות הסלולר לקחת את זה מכאן והלאה, על מנת לחזור לחיות לאור החזון, להפנים את הלקח מהנטייה ההתאבדותית לשים את שולי הרווח לפני החזון?
לחדש את הצעת הערך לציבור, על יסוד טכנולוגיה מתקדמת יותר, בתעריפים זולים יותר ועדיין עם שולי רווח נאות, שיאפשרו לחברות האלה להציע לנו ערך אמיתי במוצר ובשירות, ובמקביל, להעסיק את ילדינו בשכר ראוי ובעבודה מתגמלת באמת (גם פסיכולוגית) ובתנאים הולמים.
ואיך יכול השר לקחת את המצב הזה הלאה?
לתת רישיונות לחברות שיקדמו את הרוח האנושית ואת השאיפה של האנושות להתקדם, ולא לחברות שישחזרו את אותו המודל העסקי ואת אותה הטכנולוגיה.
לתת רישיון לחברות שיקימו כאן למשל רשת WiFi כלל ארצית, שתאפשר לכולנו לעשות שימוש באינטרנט בכל מקום, ולהיות המדינה הראשונה בעולם שהוציאה את האנטנות המקרינות האלה והכניסה טכנולוגיה נקייה וזולה יותר, כשכולנו מתקשרים דרך VoIP (מצטער עבור מי שהמושגים האלה זרים לו, המשמעות היא שיחות זולות מאוד דרך האינטרנט).
ויש עוד כל כך הרבה דרכים לנצל את "החיסרון" המגולם המצב שנקלענו אליו ולהפוך אותו "ליתרון", וכל מה שצריך לעשות הוא להיות מסוגל להמריא מתוך הראיה המצומצמת של החומר לעבר עולם הרוח.
שתהיה לכולנו בריזה נעימה בסופ"ש.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה