הקוסם של היצר, היצירתיות וההמצאתיות

הארגונים של האלף הבא יתאמצו פחות בלחפש ויותר בלמצוא. הם ימצאו יצירתיות לא רק באמצעות האדם אלא גם בתוכו. הם יעודדו את רוח האדם (והמפרש האישי), וייצרו, באמצעות ערכים אוניברסליים, קשר אמיץ בין האדם והארגון. די בעיון קצר ברשימת עשירי תבל כדי לזהות את ניצני הקברניטים הראשונים מפליגים אל עולם חדש (עיין ערך גוגל ופייסבוק).

האלכימיה של ההמצאתיות: רוח בחומר  -  The alchemy of innovation: spiritual materialism 

שתי הענקיות הצעירות, גוגל (נערה מתבגרת בת 15 לערך), ופייסבוק (ילדונת בת חצי מגילה של גוגל), הן שתי דמויות מפתח בעולם החומר הוירטואלי, ושתיהן מחזיקות בשיאים שהילדים הגדולים יכולים רק להתקנא בהן.

והגדולים אכן מתקנאים.

העולם השתנה ורעיונות בעלי פוטנציאל יכולים לצמוח בו למימדים שמעולם לא ראינו כמותם, אבל זה לא השינוי העיקרי שאפשר לשתי הענקיות האלה להגיע למקום שבו הן נמצאות היום.

השינוי המהותי הוא בהתנתקות מן העקרונות המדעיים שאיפיינו את התקופה שקדמה ל WWW.

השינוי הוא בהתנתקות מן התקופה שבה הממסדים העסקיים של הדורות הקודמים, המבוססים על השיטות הישנות של "הון מייצר", ושל "הון ושלטון", אשר נשענו על עקרונות ניוטוניים של כבידה ומשיכה, מפנים את מקומם למציאות חדשה.

המציאות החדשה הזו היא הקסם. מיהו הקוסם?

במציאות החדשה הזו, עוצמתו של הרעיון גוברת בנקל על כוחות ה"קליקה של הפיאודליזם המודרני", ועוצמה זו מפקיעה מידיהם של קונגלומרטים בני הדור הישן תחומים שבכוחם לשנות לבלי הכר את המציאות הכלכלית העסקית של האלף הבא.

גוגל הפקיעה את תחום המידע, ויצרה נחשול עצום של ידע זמין ונגיש, המתפרש מקצה העולם ועד קצהו, המידע זמין לכולם, והידע הנצבר על ידי מי שעד לא מזמן קרא עיתון יומי מקומי לכל היותר, עולה בקצב מסחרר.

פייסבוק הפקיעה את התקשורת ואת האלמוניות, ובעזרת השילוב בין שני התחומים המופקעים מן הפיאודלים המודרניים – יצרה קהילה עולמית שעתידה למוטט גבולות ומסגרות חברתיות, תרבותיות, דתיות ולאומיות.

התשתית החברתית הזו ממוטטת מדינות המדכאות את רוח האדם ויצריו, והקונגלומרטים הפיאודליים המדכאים את רוח האדם אינם חסינים.

והנה, שתי הבנות הצעירות האלה, אשר בעליהן ממוקמים אחר כבוד במקומות 24 ו- 52 ברשימת עשירי העולם, מניעות מהפכות אשר הטכנולוגיה מהווה מרכיב חשוב אך שולי באותה עת.

גוגל התחילה מאלגוריתם שביטא צורך להכניס את כמות המידע העצומה על גבי הרשת לתוך תבניות בהתאם לצורך האנושי בתבניות, ופייסבוק התחילה מרגש נקמה שביטא את הצורך לתקשורת מקרבת בין אנשים אשר תמגר את האנונימיות שפגעה כה קשה ברשת WWW בתחילת דרכה.

אם ניזכר בפרק הקודם, משפט המפתח בו היה: רוח הארגון מבדלת אותו ממוות לקיום, והיא סך כל הערכים החיוביים שהארגון מייצר עבור האנושות.

הולדתן והצלחתן המטאורית של שתי הבנות גוגל ופייסבוק, מבססות בבטחה את התיאוריה שארגון המייצר ערכים חיוביים המקדמים את האנושות, מקבל מכפיל רוח לעוצמת פוטנציאל החומר שלו.

***

השבוע יצאו שתי הענקיות עם חידושים לכאורה המיועדים למנף את יכולותיהן הנוכחיות למקומות חדשים.

גוגל בישרה לנו על גוגל+, המתעתדת להניח תשתית לרשת חברתית שתתחרה בפייסבוק, בעוד שפייסבוק מצידה בישרה לנו על שותפות עם סקייפ שתאפשר לנו שיחות וידאו בחינם על התשתית של פייסבוק.

מבלי להעמיק יתר על הנדרש לצורך הפרק הזה בניתוח הפוטנציאל העיסקי של כל אחת משתי ההכרזות הללו, ניתן לומר רק לצורך הדיון כאן כי בעוד שפייסבוק מעמיקה את אחיזתה במטרות העל שלה (תקשורת בלתי אנונימית ויצירת קהילה עולמית), גוגל מצידה מרחיבה את מסגרת המטרות המקורית שלה ומתרחבת לתחומה של פייסבוק.

האחת מתמקדת ומתעמקת, והשניה מתרחבת ומתקרבת.

***

וכאן אנו מגיעים לנושא המרכזי של הפרק השבועי.

חברות רבות תרות כיום אחרי מרכיבים שונים המכילים פוטנציאל לקיום מתמשך של יעדי הצמיחה שלהן, ואלה עושות שימוש במנועי צמיחה מגוונים, חלקם אורגניים (למשל מחקר ופיתוח), וחלקם חוץ-אורגניים (למשל רכישות ומיזוגים).

לחברות התרות אחרי מנועי צמיחה כאמור, יש נטייה טבעית להפעיל מנגנוני חיפוש לאיתור הזדמנויות הנשענים רובם ככולם על דפוסי פעולה מבוססי חומר, על אף שהחיפוש עצמו מונע על ידי צורך טבעי של התרחבות וצמיחה, צורך שהוא בעיקרו צורך הנשען על חומר ורוח גם יחד.

מכאן, שחברות המבקשות למצוא מנועי צמיחה כאמור, יעשירו את טווח החיפוש ומן הסתם את יכולת הדיוק וההתאמה, אם יעשו שימוש במקביל לחיפוש ממוקד החומר, להעשרת המודל במנועי צמיחה מעולם הרוח.

מהם המודלים לצמיחה מבוססי עולם הרוח?

מובן מאליו שלא נסקור כאן מודלים רבים, ולצורך הענין, ובמיוחד לצורך מיקוד הפרק הזה, נתרכז במנוע אחד לדוגמא, אשר על פי רוב אינו שכיח במידת שימושו, והוא מקיים את אחד מכללי הזהב של הרוח: יחס הפוך בין תשומה לתפוקה.

המודל שנעסוק בו הוא: המצאתיות, יצירתיות ויצר – Creation, Creativity, Innovation.

***

בטרם נצא לדרך, ניקח מצב המוכר לכולנו ונבין דרכו עקרון רוחני בסיסי שישמש אותנו בהמשך הפרק: אנחנו רוצים לצאת מהבית ולא מוצאים את צרור המפתחות.

כשאנו מחפשים את המפתח זה משום שאיננו יודעים היכן הוא נמצא אך אנו יודעים שהוא קיים, אחרת לא היינו מחפשים. כשאנו צוחקים אחרי שמצאנו אותו, כי הוא היה בדיוק במקום הנכון (אבל אנו היינו במקום הלא נכון, פיזית, נפשית, פסיכולוגית, מנטלית...), זה משום שכאשר אנו לא נמצאים היכן שהיינו צריכים להיות, זה בגללנו ולא בגלל המפתח.

הנמשל כאן הוא שהדבר שאותו אנו מחפשים, נמצא, ובדרך כלל הוא ממש מתחת לאף, ובדיוק במקום שבו היינו מוצאים אותו בקלות אם רק היינו נוכחים לחלוטין בהוויה, והוא כל כך פשוט עד שאנו נדהמים מהקלות הבלתי נסבלת של רגע ההתגלות (אבל רק בדיעבד, והראיה: אנו ממשיכים לחפש).

***

המצאתיות, יצירתיות ויצר – Creation, Creativity, Innovation.

החסידות יודעת לספר כי "כשנטלו את היצר – ניטלה היצירה".

הקשר שבין האיכויות הללו הוא קשר של תלות סיבתית (להבדיל מתלות נסיבתית), והמשמעות של קשר זה היא שהמצאתיות היא תהליך שתחילתו ביצר (הצורך הבסיסי ביותר, אנרגיה מזוקקת של צורך אינסטינקטיבי), המשכו ביצירתיות (תהליך המקושר לרוב עם אמנות ואומנות) ובהמשכו ההמצאתיות (המקושרת על פי רוב עם פריצת דרך מחשבתית).

ומכאן, והפעם בהיקש לאחור, אין המצאתיות בלעדי יצירתיות, ואין יצירתיות שאינה מבוססת על יצר.

עד כאן, לוגי לחלוטין, אין כאן חידוש בשום צורה ואופן.

אבל כאן משתלב עיקרון שדיברנו בו קודם לכן: יחס הפוך בין תשומה לתפוקה.

הנוסחא המתבקשת כאן היא השפעה מקסימלית על היצר, אשר תניע על היצירתיות ותפיק המצאתיות, באופן שבו היצר הוא התפוקה (ולא תשומה).

מי בארגון שלך מגיע בבוקר ורואה את הקסם?
מי בארגון שלך מגיע בבוקר ורואה את השעון?

על פי רוב, ארגונים עסקיים מתגמלים תפוקה יצרנית (להבדיל מתפוקה יצירתית), מה שהופך את עלויות הייצור לתשומות.

המודל ההפוך המוצע כאן, מציע לעודד את רוח האדם על ידי עידוד היצר הטבעי הטבוע בו לביטחון, הגשמה, הצלחה וחירות, על דרך של הפיכת בני האדם המרכיבים את הארגון לאנשים המונעים על ידי יצירתיות מכוונת המצאתיות.



באופן זה (ונדון מאוחר יותר באופן המימוש של המודל), כל אדם המועסק בארגון רואה בהצלחת הארגון את הצלחתו שלו, שכן הארגון מסייע לאדם במימוש עצמו ומייצר על ידי כך אפשרות למימוש הקולקטיבי במעגלים מתפתחים ומתרחבים של מחלקות, אגפים, חטיבות ועד לרמת הארגון כולו.

בדרך זו, הארגון מניע אנרגיה רדומה של יצר בטחון (תעסוקתי קיומי), הגשמה (פוטנציאל אישי), הצלחה (מימוש חברתי) וחירות (כלכלית ורוחנית).



מי מהם מגיע בבוקר לארגון שלך?
רוח יצר כבויה או סופת יצר מצליחה?



האנרגיה הרדומה הזו נמצאת בכל אדם, בכל עת ובכל מצב, ורק מנהיגים יחידי סגולה מזהים את הפוטנציאל הטמון בה ורותמים אותה להצלחה משותפת של הארגון והאדם.

יצר האדם אולי רע מנעוריו אבל הוא טוב מיסודו.

באופן כזה, הארגון יכול להרזות שכבות שומן של יחס כמותי בין מנהלים ועובדים, שכן האדם המונע יצר אינו זקוק למנהל שיעודד אותו או ימדוד אותו. הוא פועל מכח אינרציה טבעית, וכל רגע של שאינו מנוצל עד תום לטובת התקדמות יצירתית (והמצאתית) הוא רגע של חסר ביצר האישי (להבדיל מחסר בצורך ארגוני).

במקביל להפחתת תשומות של שכבות שומן ניהוליות, התפוקה של המערכת מתגברת שכן היצר האישי ניזון תמיד מיצר התחרותיות, ולפיכך שתי וערב של יצרים אישיים מפיקים רשת של תפוקות מוגברות שלצידן קו מתפתח תמידית של תשומות מופחתות.

בימי הביניים נחשבו הקוסמים למי שיכלו להפוך מתכות פשוטות לזהב, ולכאורה היו בעלי יכולות אלכימיות המסוגלות להמיר את הפשוט במובחר.

דרך הקסם של עולם הכלכלה העסקי נמצאת בהתמרת המצוי לרצוי, וכח האדם של ארגון הוא מלאי מצוי שאינו מותמר למקום הרצוי באמצעים הרצויים.



ראית האופק היא איכות של רוח וחומר
משימה להשגתו היא איכות של חומר
רוח הערכים לחיבור האופק עם המשימה



איזו דרך טובה יותר להביא יצירתיות מאשר לאפשר לה להגיע אליך במקום ללכת לחפש אותה. לעשות שימוש בעובדים כדי שרעיונות יצירתיים יתפתחו, יובאו ויתוגמלו. לאפשר לעובדים לייצר ערך עצמי, ערך מתרחב מחלקתי, שיהפוך לערך עצום תאגידי. יצירתיות יכולה לבוא דרך חידוש טכנולוגי, אבל גם דרך שינוי מבני, שינוי תהליכי, שינוי תפיסתי, שינוי שיווקי וכו'.

העובדים נמצאים במקומות האלה. בכל אחד ואחד מהם. אם היו מחוברים ליצר, ליצירתיות ולהמצאתיות בזמן שהם מבצעים את מלאכתם, כל אחד מהם היה מביא ערך מוסף באופן המגביר את התפוקה ומפחית את התשומה.

יצירה היא יצר. היא רגש. היא אינה חפץ. היא נובעת מתוך האדם ואינה מושתלת בתוכו. היא מחייבת הכרה וכבוד לאדם שממנו מבקשים לייצר יצירה. אין יצירתיות בלי חופש ליצור. אין יצירתיות בלי חירות אישית. יצירתיות בכפיה נועדה לכישלון.

ארגון אינו יכול לייצר את כל אלה כאשר הוא מושתת על עולם ישן של מסגרות כח מעמדיות, של סגירות, של מיחזור הדרכים הישנות.

ארגון חייב לשאול את עצמו, את העובדים, את משפחות העובדים, את החברה והתרבות בה הוא פועל, את הקהילה, את הצרכנים, מהו היצר שלכם שאינו נענה ואינו בא לידי ביטוי, ואיך הארגון שלנו יכול לספק לכם את הצורך המובע באמצעות היצר הזה?

האם החומר מהווה בסיס לרוח או משעבד אותה?

הקוסם המודרני הוא אלכימאי של רוח האדם, הוא מתמיר את המצוי לרצוי, הוא מספק צרכים המונעים על ידי יצרים, הוא "גוגל" של הצמא למידע וידע, הוא "פייסבוק" של הצורך בתקשורת והשתייכות לקהילה, הוא המנהיג הקורא שורות אלה, החושב על הצרכים והיצרים שהוא יכול לספק כדי להניע יצירתיות, המצאתיות ותהליכי התמרה.

האדם בארגון אינו תשומה. הוא תפוקה חלקית מדי משום שזהותו המלאה אינה פורחת בארגון, והוא גם פוטנציאל אדיר שכל מה שנדרש על מנת להפעילו הוא קוסם שיגע במרכיב הרוח של היצר.

כשהאדם מגיע לעבודתו בארגון, האם הוא רואה משרד, סדנת ייצור או סדנת אומן?

הוקוס פוקוס!