חס"ד הרוח פרק ראשון: דרך צלחה

אנחנו באמצעו של השער הראשון בסדרת השערים הנוכחית, והמחצית הראשונה הוקדשה לעיסוק במרכיבים היסודיים שישמשו אותנו בהמשך.

בפרק המבוא סקרנו את תופעת האיטרות, אשר בעיקרה גורמת לכך שהרוב המכריע של האנושות עושה שימוש מרוכז ומאמץ ממוקד באיכות החומר או באיכות הרוח, ורק מעטים עושים שימוש בשתי האיכויות גם יחד.

מיהו המתבונן?
"...עיניים להם ולא יראו..."

התופעה הזו מקבילה לאיטרות ואלה המצליחים לעשות שימוש בשתי האיכויות (רוח וחומר) במקביל, מפתחים סינרגיה שיכולה להביא לשבירת מעגליות מחזור החיים של ארגונים עסקיים, כפי שהשתקף בפרק השני (החזון העסקי והרוח האנושית).

המגיעים ליכולת של שבירת המעגליות, יכולים להמשיך ליכולת האלכימיה המשלימה את היצר, דרך יצירתיות ועד המצאתיות, כפי שהשתקף בפרק השלישי (קסם היצר והאלכימיה).

שבירת המעגליות, כמו האלכימיה, אינה תוצאה מובטחת ואינה יעד כשלעצמה, אלא היא כלי (להבדיל מיעד), ועל כן ניתחנו בפרק הרביעי (חייו ומותו של תאגיד) את העקרון המזקק את הכיוון אליו ישאף הקפיטן: אבולוציה היא מנגנון הישרדות המצביע על יכולת התאמה למציאות משתנה, אך רבולוציה היא יכולת המצאה מחדש אשר משמרת את יסודות הליבה מן המודל הקודם ומשלבת בדגם החדש איכויות חדשות לצד ויתור על איכויות שהתייתרו עם נטישת הדגם הקודם.

ומכאן, שאבולוציה מתאימה את העבר להווה, בעוד שרבולוציה מייצרת את העתיד באמצעות ההווה.

***

בפרק הנוכחי נעסוק בתבנית בסיסית המשותפת לכל הפרקים הקודמים, ונייחד את הפרק לביאור בסיסי של יחסי הגומלין בין מרכיבי התבנית, ודיון מקדמי בגורמים מגוונים המשפיעים על צלעות המשולש המחברות יחד את זוויות התבנית.

התבנית היא תבנית המשולש הבסיסי של שילוב רוח וחומר, ושלושת זוויותיה הן:

יכולת ראיה, יכולת כוונה, יכולת פעולה.

האם החזון מבוסס על תפיסת מציאות קשיחה או דינאמית?

בשערים הבאים נעמיק בכל אחת מן היכולות הללו, אולם לעת עתה נסתפק במישור הרדוד יותר שלהן, נרכיב את תבנית המשולש הראשוני של חס"ד הרוח (זוהי התבנית הראשונית בסדרת תבניות העקרונות המשלבים רוח וחומר לצורך עסקי).

חס"ד הרוח הוא הרכב של שלוש הזוויות המרכיבות את המשולש הבסיסי שלנו, והן תרגומן של איכויות הרוח (ראיה, כוונה, פעולה), למושגי עולם החומר (חזון, סיבה, דרך), ובשמותיהם המוכרים יותר בלע"ז (Vision, Mission, Plan).

אם כן:

יכולת הראיה היא הגרעין של יכולת החזון (ובלע"ז Vision) [לאן?]

יכולת הכוונה היא ליבו של הכוח המניע את האנרגיה הארגונית (ובלע"ז Mission) [למה?]

יכולת פעולה היא ההינע המובנה של על ציר החומר והזמן של הדרך (ובלע"ז Plan) [איך?]

***

את סיפור המסגרת אשר עטף את איכויות הרוח והחומר של המשולש שלנו בפרקים הקודמים (האלגוריה של הקפיטן והמסע אל העולם העסקי של האלף הבא), השארנו במקום שבו הקברניטים שלנו מפליגים אל העולם של האלף הבא, עולם שבו רוח הארגון מבדלת אותו ממוות לקיום, והיא סך כל הערכים החיוביים שהארגון מייצר עבור האנושות.

האם נקודות הציון קבועות או דינאמיות?

אולם, לרוב הקברניטים יש קונפליקט מובנה בעת היציאה מנמל הבית, שכן היציאה למסע מלווה תמיד בפוטנציאל עצום של גילוי עולמות חדשים, לצד הספקנות המונעת מחוסר בטחון (רגש אנושי בסיסי ושכיח), אשר על פי רוב מחלחל לליבות אנשי הצוות ונוגס בעוצמת הפוטנציאל, ועל כן, קברניט אמיץ יאמר: "הוציאו מלפני את היודעים, כי אלה יספרו לי על האתמול. הביאו אלי את השואלים, כי אלה יספרו לי על המחר".

מהו אותו "מחר" ואיך ידע הקברניט למצוא אותו, לכוון לעברו את הספינה העסקית, ואיך ידע לגבור על הסכנות שבדרך אל היעד?

כיצד יוודא שגם אם יעד המחר הנכון אכן מופה נכון, והמסע אכן יושלם בהגעה לנקודת היעד, לא יקדים קברניט אחר את הקברניט שלנו, ואכן האוצר המיוחל יהיה שם וניתן יהיה לזכות בו?

כל אלה, ועוד המון שאלות אחרות, מנקרות בהכרתו של כל קברניט מיומן.

כאן מקומו של משולש חס"ד הרוח.

***

זווית ראשונה: החזון.

החזון, הוא תולדה של יכולת ראיה, ניתוח, אובייקטיביות, ניטרליות, שיתוף, מיקוד, וכאמור, מחייב יכולת ראיה והבחנה חדה.

הראיה, מחייבת פתיחות, שכן, ככל שטווח הראיה רחב ומגוון יותר, כך עולים סיכויי הדיוק של ניתוח נתוני התצפית הנראים, להנחות עבודה, ולזיהוי של מרכיבים דינמיים של קשת השיקולים להמשך המסע.

האם התנועה היא התקדמות או מיחזור?

הרחבת וגיוון טווח הראיה מחייב צניעות, שכן על מנת להרחיב טווח ולגוון זוויות ראיה, על המתבונן לשתף אחרים, ולעשות שימוש במגוון חושים נרחב יותר של הקשבה לרואים האחרים, קבלת סוגי דיווח הנשענים על מגוון חושים אחרים, על מגוון יכולות אחרות וכיוצא באלה הרחבות.

ומכאן, שככל שירחיב, כן יצא נשכר.

אולם, פתיחות, הרחבה וגיוון לא יספיקו למבקש לראות. יידרשו כמובן גם סבלנות (המתבונן בגולם רגע אחד לפני הולדתו כפרפר יטעה כמובן), ויידרשו יכולות נוספות, כגון ניתוח והערכה, דדוקציה ואינדוקציה,

היפוך מסקנות ראשוניות, הצלבת מקורות מידע, ומעל לכל – הימנעות מן החולשה האנושית המוכרת של הרגשת "חוסר וודאות" המובילה ל"חוסר בטחון" רק בשל העובדה שהשאלות פתוחות עדיין ומבקשות מענה.

ראש וראשון לרואים יניח לאחרים להוציא תשובות מוקדם מכפי שנדרש, ולפעול בחופזה או על יסוד תצפית חלקית בלבד, בעוד הוא ממשיך לראות גם בממהרים "אובייקטים לתצפית", ומכאן, שכאשר יפעל הרואה הסבלן, יעמדו לצידו תובנות רבות יותר שכן גם הממהרים הפכו לנשואי תצפיתו.

מי מהדמויות מאמין שהוא המציאות?

כאן המקום לעצור לרגע, לטובת הספקנים שבינינו, שבוודאי כבר נתקלו במחשבה המתרוצצת במוחם כבר משלב מוקדם יותר של הרצף הלוגי המרחיב כאן את עקרון יכולת הראיה.

תמציתו של הספק המחלחל במחשבה הזו היא: ראיה מגוונת, סבלנות וכיוצא באלה היא איכות נהדרת, אבל בהקשר עסקי היא חייבת לפגוש מימד פרקטי של תיחום בזמן, שהרי עסקים אינם אקדמיה, ולארגון עסקי מונע רווח אין חסד של זמן הרהורים ותצפיות, שכן התחרות עשויה להקדים ארגון המבקש לראות באופן יסודי וממושך.

כאן המקום להזכיר כי מנהלי עסקים יפאניים הפכו תובנה זו למודל עסקי, ויש שהם ממתינים לפני כניסה לשוק עם מוצר חדש או לתוך שוק חדש, בעודם מאפשרים ליריב עסקי להכנס לשוק, הם לומדים את תנועותיו ותגובות השוק, משכללים את המודל שלהם (ולא בכדי זו תופעה עסקית יפנית ולא מערבית, שכן יפאן היא ערש הולדת הזן-בודהיזם).

על אף היות הראיה המפוכחת מולדת, ועל אף היותה טבועה בכל אדם מרגע לידתו, היא עדיין איכות אשר על פי רוב, היא איכות מתפתחת, היא מתחדשת ומתחדדת עם הניסיון, לצד איכויות רבות אחרות המקיימות עימה יחסי גומלין ומתקיימות ממנה באותו האופן בו היא מקיימת עימן יחסי גומלין ומתקיימת מהן.

בתוך רשימת האיכויות הנלוות נמצא במינונים שונים ובהקשרים שונים, איכויות "פרטיות" כמו סבלנות, עומק מחשבה, מיקוד וביזור, הקשרים לוגיים, הקשרים אסוציאטיביים, קישור דיסציפלינות שונות במעגלים מתרחבים, הדמיה, היקש, בקרה ושיקוף עצמי, ביקורת (לעומת ביקורתיות), וכיוצא באלה.

תובנה של YOU או ME או גם וגם?

במעגל שסביב לאיכויות ה"פרטיות", נמצא איכויות אינטראקציוניות כדוגמת תקשורת בינאישית, יכולת שיתוף פעולה, התגברות על המכשול הגדול של האגו הפרטי, יכולת נתינה וקבלה המופרדת מקישור עקרוני עם מודל קח-תן, הבנה נשגבת של עקרונות הדדיות, וכיוצא באלה.

מתוך שני המעגלים הללו (המעגל הפרטי והמעגל הבינאישי), נשלחות קרניים נושאיות (מלשון "נושא") אשר לעין בלתי רוחנית עשויות להראות כאילו היו נבדלות אחת מרעותה על פי הקשרן הנושאי, וקרניים אלה יוצרות אפקט של שמש מתוך שני המעגלים.

קרניים נושאיות אלה, מוכרות יותר כיכולות, ועל פי רוב רואים בהן כמגדירות את מקצועו או את תחום התמחותו של האדם ממנו הן בוקעות (מומחה למסחר, מצחיק ושנון, יזם, ידען, וכיוצא באלה), ולעיתים הן מגדירות את האדם על דרך השלילה (אגואיסט, עצבני, חובבן, וכיוצא באלה).

בעודן תבניות הגדרתיות, המסדירות את העולם שסביבנו בתוך תבניות, אשר לכאורה מאפשרות התייחסות מושגית למבנים לוגיים, שכן תבניות מקילות עלינו את התייחסותנו לסובב אותנו על מודל של דפוס קבוע של פעולה ותוצאה, הרי שהן חרב פיפיות למשתמש באותה מידה שבה הן מהוות יתרון.

צידן השני של התבניות הללו, התרעלה הנסתרת החבויה בהן, היא עובדת היותן מקבעות תבניות על גבי תבניות של דפוסים המוכחים כרצף קבוע של פעולה-תגובה-תוצאה, ובעוד אנו נסמכים עליהן לצורך שכלולן של תבניות מורכבות יותר, אנו מתעלמים מעקרון הדינמיות של המרכיבים, עד לרגע שבו התבניות מתפרקות לנגד עינינו וקורסות כמגדל קלפים במשב של רוח קלה.

כמה דינאמי המודל ועד כמה הוא מותאם לזעזועים?

לבעלי הספק, מומלץ להעלות זכרונות מכל אותם רגעים בהם נאמרו המילים: "אני לא מבין", "איך יכול להיות?", "למה לא אמרתם ש...?", "איך היה אפשר לדעת אם...?"

מגדלים פיננסיים עצומים שנעלמו ביום אחד כאילו לא היו שם קודם, ודוגמאות לאלה אינן חסרות.

ברגע אחד נתון, כך לכאורה לפתע, בלי שאף אחד ראה מראש, צנח ומת תאגיד, או קרסה מערכת שלטונית מדינית, או נפערה תהום מוניטרית, או, מנגד, נולדה הזדמנות עסקית עצומה שאיש לא הבחין בה עד שהגיע האקזיט של המיליונים וכל המתבוננים בעיניים כלות בקופה התופחת אומרים לעצמם: "הרי זה כל כך פשוט, איך זה שלא חשבנו על זה קודם?"

למי שעדיין נותר ספק, מומלץ לנסות לנתח את יסודות המחאה העממית השוטפת כעת מדינות רבות (כולל ישראל עצמה), ולנסות להסביר איך למשל גוגל או פייסבוק הצמיחו מיליארדרים בקנה מידה עולמי בתוך שנים ספורות בלבד. העיוורון בהקשר זה נותח בבלוג הרהורים בפרק "סדום בתל-אביב".

יש משהו בתבניות ההתייחסות שלנו למציאות הסובבת אותנו הגורם לנו לעיוורון חלקי.

אמונה עיוורת ביכולת ראיה עשויה להיות חרב פיפיות

העיוורון הזה מתגבר ככל שאנו הופכים למומחים (לכאורה) בתחום התייחסותנו האישי או המקצועי, שכן מחד, ככל שאנו מחברים יותר בדידים לתבניות אנו משפרים את יכולת החיזוי שלנו, ומנגד, ככל שאני מחברים יותר תבניות כך אנו מאבדים את היחס האישי לבדידים המרכיבים את התבניות.

העיוורון הזה נכון בהקשר של חיבור אנשים לתבניות, של חיבור חומר לתבניות, של חיבור תבניות לתבניות.

העיוורון הזה הוא סוג של ראיה ממוקדת המאבדת את ההקשר של התמונה הממוקדת אל הפאזל הדינאמי שבו היא מהווה מרכיב בלבד.

העיוורון הזה, על אף שהוא תולדה של תצפיות נכונות, הוא נוקשה ומובנה מדי באופן שבו הוא מוכל על המציאות הדינאמית, וכאשר הוא מתקשה די הצורך הוא פועל כנגד המודל שלנו, אותו המודל שעד כה שירת אותנו נאמנה, הופך מבלי משים לכשל מערכתי הפועל נגד המערכת שלנו כאילו היה סוס טרויאני או וירוס.

האם אתה נוהג קדימה תוך התבוננות בתבנית מן העבר?

בספרות הניהול המקצועית, ואם זכרוני אינו מטעני זה היה פיטר דרוקר שטבע את ההסבר הויזואלי המעולה: "כאילו היה הנהג ברכב נוהג קדימה כאשר הוא מקיש על כיוון הנהיגה רק דרך התבוננות במראה".

התבניות הן מראה, והן אכן מראות למתבונן תמונה המבוססת על מציאות והקשרים לוגיים נכונים, אולם הן תמונות של העבר ולא של העתיד.

כאן אנו מגיעים לסיומו של מסע קצר, מסע המהווה הצצה קטנה לעולם הראיה והעיוורון מתוך תובנה רוחנית, מסע שסיפק מעט הקשרים לאיכויות משיקות וגורמים תורמים להרחבת איכות הראיה, לשיפור יכולת הראיה, ומעט רמזים לכלים שיסייעו ביד הקברניט המבקש לבנות תשתית של חזון (Vision).

החזון, כשלעצמו, אינו אלא זווית אחת מתוך שלוש זוויות, המרכיבות יחדיו את המשולש הבסיסי של עקרון יסוד ראשון בתשתית החיבור של עקרונות הרוח אל עולם החומר, ועל כן, אין בו ערך כשלעצמו מלבד הערך של תרגול יכולת הראיה.

הקברניט המבקש להבנות את יכולת הראיה ולהעמידה במבחן, יוכל להעביר אירוע ארגוני דרך כמה מהאיכויות המוצעות בפרק הזה ולבחון היכן נמצאו "שטחים מתים" בראיה הארגונית, ממש כאילו היה נוהג ברכב האירוע ללא מראות.

דרך צלחה!